החלטה בתיק בר"ע 29402-11-12

השופט אילן איטח

1.     לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים  מיום 21.10.12 (השופטת שרה שדיאור; ס"ע 51493-12-11), בה נדחתה בקשת המבקש 1 לסילוק התובענה כנגדו עקב העדר עילה, העדר סמכות והעדר יריבות בינו לבין המשיב.

2.     בתמצית, עניינה של הבקשה בתובענה שהגיש המשיב כנגד מעסיקתו לשעבר (המבקשת 2, להלן- הקרן) וכנגד המבקש 1 (להלן- המבקש) שהוא יו"ר הקרן. בתובענה פרט המשיב, שהיה מנהל הקרן, את תולדות העסקתו בקרן ואת הנסיבות בהן גובש עימו הסכם לפרישתו מהקרן - 14 חודשים טרם סיום חוזה עבודתו. לטענת המשיב, הקרן לא מקיימת את ההסכם בטענות חסרות תום לב כאילו שכרו בפועל גבוה מהשכר לו היה זכאי וכאילו הופרשו בגינו לקופות הגמל סכומים גבוהים מאלה להם היה זכאי. לפיכך עותר המשיב לחייב את הקרן לקיים את הסכם הפרישה ולחלופין לשלם לו עבור 14 חודשי עבודה לפחות. לטענת המשיב גם יו"ר הקרן חב בסכומים אלה מתוקף "אחריותו האישית" לקיום ההסכם, שכן האחרון לא נהג בתום לב במשא ומתן לחתימת הסכם הפרישה ובכל הקשור ליישומו.

3.     המבקש ביקש לסלק את התביעה כנגדו על הסף מהטעמים שפורטו. בית הדין האזורי לא מצא לנכון להיעתר לבקשה משני טעמים: הראשון, מן הטעם שניתן להטיל על אורגן אחריות אישית גם ללא פגיעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת; השני, אף אם יש ספק בחבותו של המבקש לפי העילה של אחריות אישית, הרי שבית הדין האזורי שוכנע כי לשם בירור ההליך כראוי, ביעילות ובשלמות, יש לצרף את המבקש כצד דרוש.

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני.

4.      לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיב ובתגובת המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא שוכנעתי כי מתקיים האמור בסעיף 26 (א) ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, ולפיו רשות ערעור תינתן "אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". לאמור לעיל אוסיף את הדברים הבאים:

א.  שאלת קיום עילת תביעה כנגד המבקש צריכה להיבחן לאור העובדות המפורטות בכתב התביעה. עיון בכתב התביעה לא מעלה כי הוא מבסס טענה או עילה לגרם הפרת חוזה או הפרת חובה חקוקה. עילת התביעה כנגד המבקש מוגבלת לטענה של "אחריות אישית" - קרי, הפרת חובת תום הלב של המבקש כאורגן של הקרן.

ב.     עיון בכתב התביעה מעורר ספק גדול בשאלה, אפילו יוכח כל הנטען בו, האם אכן הוא מקים עילה של חבות אישית כנגד המבקש באופן שמוצדק יהיה לקבוע שהאורגן (המבקש) חרג מגדר סמכותו . לא בכדי דומה כי בתשובה לבקשת רשות הערעור הוסט עיקר כובד המשקל לעילות של גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה ולהיותו של המבקש "צד דרוש". יחד עם זאת, סילוק על הסף יעשה במשורה וכאשר ברור הוא שדין התביעה להדחות .

ג.       אמנם, אפילו תוכח עילת ה"אחריות אישית"- שאלה היא האם לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתובענה, זאת בשים לב ל"מבחן הצדדים". בעניין זה יש שתי גישות שונות ואין חובה בשלב זה של הדיון להכריע בשאלה. שכן גם אם אין סמכות עניינית, הרי שמבחינת יעילות הדיון נראה שעדיף צירופו של המבקש כ"צד דרוש", על מנת שההכרעות בתובענה הנוכחית יבססו השתק פלוגתא אשר ישמש במסגרת תובענה שתוגש, אם תוגש, לערכאה המוסמכת.

ד.     באשר לסמכות העניינית של בית הדין ראוי להעיר שתי הערות: האחת, על פני הדברים המבקש אינו בגדר חליף של הקרן , ולפיכך חלופה זו בסעיף 24(א) (1) ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 אינה רלוונטית לעניינו; השניה, בית הדין לעבודה אינו קונה סמכות עניינית בגררא, עניין זה נקבע במפורש בפרשת פי.או.אס. - פסק דין אליו הפנה המשיב.

ה.  לאור האמור, לא מצאתי בשלב ביניים זה כל הצדקה להתערב בהחלטת בית הדין האזורי הדוחה את בקשת המבקש לסילוק התובענה כנגדו על הסף. יחד עם זאת, ככל שתדחה התובענה כנגד המבקש וככל שבית הדין יתרשם כי אכן צירופו היה יותר "טקטי" מאשר מהותי, אין אלא להניח כי הדבר ימצא את ביטויו בפסיקת הוצאות משפט משמעותיות וראויות.

5    לאור האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום,  ל' שבט תשע"ג (10 פברואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.